מאירה
meira
דרך האהבה [לפי דון מיגל רואיז ]
יש דרכים רבות להביע את האושר אך יש , לפי רואיז רק דרך אחת להיות מאושר באמת – וזאת דרך האהבה .
אי אפשר להיות מאושרים באמת אם לא נאהב את עצמנו . בעברית המילה אושר משורש אישור – אתה יכול להיות מאושר רק אם יש לך אישור – מעצמך . אנשים רבים יכולים להגיד לך שהם אוהבים אותך . אבל רק האהבה הנובעת ממך מתוכך. תעשה אתך מאושר.
האני האמיתי שלך זו אהבה צרופה וטהורה , האהבה והשמחה היא משהו שנולדנו איתו . זה טבעי כמו כל דבר אחר ביקום השמש , הכוכבים , העצים , בעלי החיים . אין צורך להסביר זאת או להצדיק זאת . תינוק חש אהבה ומביעה בטבעיות . וגם אנחנו יכולים לחוש זאת בצורה טהורה בלי להצטדק . אהבה שאינה תלויה בדבר שאינה תלויה באחרים , גם לא הקרובים לנו ביותר . זו זכותנו הטבעית לאהוב ולשמוח!
אהבה אמיתית לעצמך ולאחר איננה היזקקות אינה צורך שלכם ממישהו אחר או של האחר בכם.
אם אתם חיים עם מישהו וזקוקים וצריכים אישורים על אהבתם או שימלאו לכם ציפיות וצרכים , זו אינה אהבה זו רכושנות ! זו שליטה חסרת כבוד .
אהבה עצמית רבה ללא תנאים ונתינתה לאחרים היא התרופה הגדולה ביותר לעצמך ולאנושות . רק אהבה שאינה תלויה בדבר יכולה לרפא את הרגש והגוף , לשחרר אותנו מכאבים וסבל. לא נולדנו לסבול , . מדוע לסבול ולכאוב ולצפות לתגמול בעולם הבא ? אנחנו חיים עכשיו תקופה מסוימת בין הלידה למוות . החיים הם אנרגיה שעוברת דרך גופנו מספר שנים , לחיות באמת- זה לחזור לתום של האהבה וההנאה . רואיז טוען אפשר לשחק ב"משחק הגיהנום" שהאנושות יצרה כאן . בחלום הרע שבו המציאות ממסכת במעין עשן של שיפוטים , אשמה , האשמה , בושה הנחות מוקדמות וכו . "גיהנום " שיצרו דורות של אנשים שהעבירו את זה הלאה .
אך יש אפשרות אחרת וזו האפשרות לספר לעצמנו סיפור אחר להתחבר לאהבה הטהורה שבתוכנו , וליצור חלום חדש נעדר סבל ומכאובים ומלא שמחת חיים . אוהבת ונאהבת.. שמתחברים שני אנשים עם מודעות כזו. הם יוצרים את" גן העדן" עלי אדמה .
רואיז מסביר שבאופן טבעי גופנו מכוון ל"תדר של אהבה" הגוף שלנו ומוחנו "הריגשי" מאוד רגישים ומודיעים לנו על משהו לא תקין יוצרים "אזעקה ". הגוף עושה זאת באמצעות כאב והמוח הרגשי באמצעות פחד . ילדים לא מפרשים את תחושת הגוף הרגשי , מוחם לא מתייסר במחשבות ולא שואל שאלות , פתוח לקבל את מה שיש . רובנו בתהליך ה"ביות " אולפנו במשך הזמן לקבל את מה שההורים והמבוגרים האחרים העבירו לנו . רוב המבוגרים בעולם הם אנשים שיש להם פצעים רגשיים שנגרמו מכך שלא קיבלו את האהבה והביטחון לו היו ראויים , והם חונכו על ברכי הפחד ,
כהתגוננות ממציאות זו איבדנו גם אנו את התום והשמחה וההרמוניה והאהבה הטבעית - והתכחשנו לאני האמיתי שלנו . יצרנו "אני" מוכחש ,.
, אני מלא דרמות של פחד , קינאה , אשמה , הלקאה עצמית ועוד . אבל כלפי העולם כבוגרים , בתהליך "האילוף " יצרנו דמות מזויפת "אני מזויף " ששופט ללא רחמים את עצמנו ואת האחרים שפועל מתוך צדקנות , שחרד שפוחד פחדים לא טבעיים : המתבטאים בביישנות , האשמה , חוסר אחריות , הלקאה עצמית ,חוסר אמון כעסים .
האנושות יצרה חלום רע ורוב הקשרים שנוצרים בין בני האדם נוצרים מתוך- נתיב הפחד בעוד שהוא מציע לנו ללכת בנתיב האהבה .
קשר בנתיב האהבה מאופיין:
אין התחייבות
אין התנגדות .
עשייה מתוך רצון חופשי לשם ההנאה.
אין ציפיות
אין כאב לא נפגעים אם דברים משתבשים
מתבסס על כבוד ובחירה חופשית
אין רחמים [כלפי השני ] אך יש חמלה רבה .
אחריות אישית
קשר בנתיב הפחד מאופיין:
מלא התחייבויות [חייב , צריך ]
מלא צפיות מהזולת
יש כאב
יש פגיעות וסבל
צורך בשליטה על האחר .
רחמים המבטאים חוסר כבוד וחוסר אמונה ביכולתו של השני
מלא בהתנגדויות וסבל.
אם אנו לומדים לאהוב ללא תנאי את עצמנו ורוצים לקיים קשרי אהבה עם אחר יש להתאמן על כך .
להחליף את "חלום הגיהינום " לחלום חדש .
כאשר אדם לומד לשלוט ולהיות אומן בנתיבי האהבה הוא נותן לאחרים אהבה שאינה תלויה בדבר הוא אינו זקוק לתחושת הביטחון , האושר הרמוניה והכוח מהאחר. האהבה האמתית היא מסבירת פנים גורמת לשמחה לנעימות ונדיבות . אין צורך להתמכר לנהות אחרי סמלי סטטוס . אין צורך להרגיש קורבן של החיים.
בעוד שקשרים המבוססים על פחדים וזיופים אינם גורמים להנאה קבועה , קשה להרגיש טוב כאשר המוח עסוק בחשש . מרגישים קורבן מרגישים שהאהבה כרוכה בסבל וויתורים . מקנאים , חרדים לשני . זוהי לא אהבה אמיתית! הפחד הוא אנוכי עוסק בעצמי . סוגר דלתות וגורם "צרות".
כל קשר בין בני זוג הוא שני חצאים נפרדים . כל אחד אחראי לחצי שלו , בלי תנאים לצד השני . כל אחד שונה מהשני ויש לתת כבוד אמיתי לדרך ולחלום של השני . אין רחמים . אבל יש חמלה ותמיכה שבאה מהלב . בקשר אהבה אמיתי אין תלות . " אנחנו לא "אחד " אנחנו שניים נפרדים שיוצרים משהו שגדול מסכום שנינו , לא מצפים מהשני להשתנות , אוהבים אותו כמו שהוא . מבינים שגם השני זו נפש פצועה הצמאה לריפוי ולהרמוניה .
רואיז נותן דוגמא מאהבה שאתם רוחשים לכלב שלכם והוא לכם . נניח יש לכם יום רע ואתם לא נחמדים . או חולים , או הייתה לכם תאונה ואיבדתם חוח" יד או רגל . או השמנתם או רזיתם מאוד . או כל שינוי חיצוני אחר . האם הכלב יפסיק לאהוב אתכם ? ואתם אותו? לא ! כך זה צריך להיות עם בנזוג . כמו שאתם אוהבים נאמר את החתול שלכם האם תבקשו ממנו להיות משהו אחר , האם תנסו ללמד אותו לנבוח כמו כלב במקום לאמר "מיאו ".
איך עושים זאת ?
איך מייצרים קשר כזה בין שני בני זוג שיש בו אהבה טובה בלי ציפיות ובלי כאב . אהבה ללא תנאי ? קשר בלי דרמות מיותרות בלי מאבקי שליטה וכוח . עם הרבה כבוד והערכה . . קשר בין שני חצאים שכל אחד אחראי לחלק שלו , שיש בו רק יופי והנאה ושמחה . ?
רואיז מציע לנו פתרונות .
קודם לפתח מודעות לעצמכם להכיר מהם צריכם המדויקים של הגוף ושל הנפש שלכם .
יש הרבה גברים או נשים שיתאימו לכם כבני זוג בחרו את אלו הקרובים לכם . היו כנים עם עצמכם והאחרים הקרינו מה שאתם חשים באמת . אם אתם רואים מישהו שיכול להיות מתאים קחו סיכון! אין מה להפסיד!
אם לעומת זאת אינכם רואים את השני מתאים , על תכנסו לקשר . אם את או אתה בקשר עם השני ואין לכם באמת את מה שאתם חושבים שמתאים . ואתם נשארים בקשר על תצעקו "המאהב שלי מתעלל בי " פשוט קומו ועזבו! ראו ראייה אמיתית ולא את התדמית [שזו השלכה של האני המזויף שלכם על האני המזויף שלו ] עליכם להיות עצמכם – ואם זה לא אפשרי" זה לא זה! "
רק אם למדתם לאהוב ולקבל את עצמכם ללא תנאי - אתם יכולים באמת לקיים קשר אמיתי אוהב ויציב עם האחר . בתהליך עם עצמכם אתם צריכים להתנתק מקשרי העבר והסיפורים שסיפרתם לעצמכם על קשרים קודמים .
עליכם לסלוח לעצמכם ולבנזוגכם , על כל רגע לא טוב , או טעות . סליחה אמיתית . השקיעו 100 אחוז מעצמכם בקשר , והיו אחראים רק לחצי שלכם . תנו לבנזוג את המרחב שלו ביום "לא טוב " שימו לב לרגעים הקטנים והטובים ותנצרו אותם בליבכם
שאתם בקשר זוגי אוהב אתם משרתים של האחר של האהבה .
כאשר יש אהבה בליבכם אינכם צריכים יותר ל התרוצץ בעולם ולהיות צרכנים אובססיביים. אינכם צריכים להיות מונעים מפחד נטישה ובדידות. אינכם זקוקים לדרמות , לסמלי סטאטוס , לצורך בשליטה באחרים . תהיו הרבה יותר מאושרים , בריאים ושלווים.
איך מפתחים את האהבה העצמית ?
רואיז מציע לנו : לא להיות חולמים שיודעים שהחלום הוא אשליה . אלא להיות "אורבים" כמו נמר לעקוב אחר התגובות של עצמכם . דורש אומץ ודורש זמן של אימון . למדו לפתח מודעות , לא להגיב אוטומטית .
תלמדו לשלוט מה לחשוב ומה לראות להבחין במציאות ובדברים כמו שהם , ללא שיפוט או הנחות מוקדמות כלשהן. במשך הזמן זה הופך להרגל ומתחילים לקבל תוצאות אחרות .
ברגע שאתם מפתחים את המודעות הזו אתם מתחברים לאהבה שבתוככם , אתם מתחילים לראות את הכל באור אחר אפילו את העצים . כדי לבחור מתוך מודעות צריך להיות אחראים לחיינו . אחריות למחשבתינו ולרגשותינו .
רואיז אומר : אל תאמינו לי , אל תאמינו לעצמכם , אל תאמינו לאף אחד .
לימדו לחיות לחוות ולבחור את רגשותיכם מתוך המודעות הזו כל רגע ורגע בלי שיפוטים והנחות מוקדמות .
תהליך חשוב ביותר למציאת האהבה הזו היא סליחה . מחילה . לסלוח לעצמכם . ולסלוח לאחרים כולל האנשים שפגעו בכם . כולל אויבכם. צריך לעשות זאת ולהתאמן על כך בעלפה ובכתב . סלחו לעצמכם . הסליחה משחררת אתכם . אתם יוצרים את ה"קארמה " שלכם..
היו חכמים : השתמשו בידע בחכמה הקשיבו לגוף ולנפש שלכם . וותרו על הזיוף ועל הדרמות בחייכם. היו כנים וישרים עם עצמכם ועם אחרים . האנרגיות שמתפנות שמוותרים על הצדקנות , פחד וכעס הם האנרגיות שיחברו אתכם אל האהבה הטהורה .
אדם "נורמלי " אינו פוחד להביע אהבה לחיות ולאהוב .
באסכולות המיסטיות זה נקרא " התעוררות " להתעורר מהחלום הרע להתפכח לפקוח עיניים למה שצריך להיות ברור מאליו- במצב זה יש לנו חמלה לאחרים ורצון לעורר אותם משיכרונם .
ההתעוררות מביאה למודעות לכוחם של החיים : הכל אפשרי – ואז מתרחשים ניסים המבוצעים על ידי הלב .